קטע מתוך עבודת מחקר ” השפעת אומנויות הלחימה (כספוט כחינוך וכדרך חיים)

על המוטיבים בהתנהגות של לומדיה” , ע”י אפי עמרמי

כולנו מחפשים בחיינו למלא אותם בנושאים או פעילויות בתקוה שאלו ימלאו או ישלימו לנו חוסרים , יפתרו בעיות או יתנו לנו רוגע וסיפוק מסויים בחיים. אם כן מהם המניעים ללימודי אומנויות לחימה?

להלן מקטע מתוך עבודת המחקר שלי שמתאר בקצרה את המניעים העיקריים:

“… ביג’ו אומר שאומנויות לחימה יכולות באופן דרמתי להעלות את איכות חייך, לשפר את מערכת יחסיך עם אנשים וכמו כן לעזור לך למצות את יכולתך. (Byjoe, 1979).

זו בהחלט יכולה להיות סיבה טובה או מניע חשוב התומך בעידוד לימוד אומנות לחימה. למשל המחקר “ניתוח הסיבות שתלמידים לומדים אומנויות לחימה” מוצא סיבות רבות נוספות מהן עיקריות ומשניות. תחת סיווג של 3 מניעים עיקריים מפורטים הסיבות המשניות ע”פ סדר עדיפות יורד :

המניע עיקרי הגנה עצמית וכושר- הסיבות: להחשב חזק בין החברים, קורבנות להתקפות, צורך בהתעמלות גופנית, בשביל הכיף (ניצול זמן פנוי), ספורט כתחביב, לקבל כוח להתמודד ולנצח קשיים בחיים, תחרויות.

מניע עיקרי צרכים אינטלקטואליים ורגשיים- הסיבות: בטחון עצמי, משמעת עצמית, פורקן לתוקפנות, להתחקות אחר אדם נערץ (כדוגמת ברוס לי), רצון לשינוי עקב צפיות אדם אחר ממנו.

מניע עיקרי רצון להגיע לשלמות עצמית- צורך לאימון רוחני, דחף פנימי, לימוד מדיטציה , שליטה עצמית.

הקבוצה השלישית והקטנה ביותר אופיינה בעיקר באנשים בגיל הביניים אשר חיפשו דרך להתמודד עם הבעיה הקיומית. (סטוארט, 1996)

במחקר “פנומנולוגיה (חקר תופעות התודעה) של משמעות בהשתתפות באומנויות לחימה” מציינים החוקרים כי סיבות אופייניות להתחלת לימוד אומנויות לחימה הן הגנה עצמית, בריאות, התעמלות, משמעת, שינוי בשליטה ופגיעות, הערכה עצמית, מודעות עצמית, ורוגע. (פטר, 1998)

חיזוק נוסף ניתן להבין מפורסט “באמריקה הרבה תלמידים פונים ללימודי אומנויות לחימה ע”מ ללמוד כיצד להגן על עצמם מה”שליטים” בבית הספר או בעבודה או ע”מ להרגיש בטחון עצמי בחוץ בלילה”.

הוא מוסיף וטוען שישנם אחרים אשר מתאמנים בקרטה או ג’ודו בשביל להשתתף בתחרויות על מנת להשיג כמה שיותר פרסום ומדליות. אך בדרך לימוד של אומנויות לחימה, עקרונות האתיים של האדם מועושרים וביכולתו לשפר את רמתו בהגנה עצמית עד כדי השתתפות בתחרויות. (פורסט, 1992, -עמ’ 10, 11) . יאמאמוטו אומר: “אם הכוח שלך הוא רק הכוח הנובע מחיוניות גופנית אזי מילותך והתנהגותך האישית תהינה בהתאמה עם הדרך ותקבל שבחים”. (יאמאמוטו, 2001, – עמ’ 105)

המחקר “מטרות מגמות וביצועים באומנויות לחימה” בחן את המניעים ללימודי אומנויות לחימה משני כוונים עיקריים:

1. המתעניינים מסיבות אגו (כגון: תחרויות ע”מ לזכות במדליות, להיות חזק בין חברים וכל מה שיכול לתרום לאגו ) .

2. המתעניינים באומנות ובדרך עצמה (כגון: סיבות בריאותיות, רוחניות ומנטאליות, אתגר אישי ועוד מה ששייך לרצון עצמי וללא השפעה הקשורה לחברה)

בין יתר המניעים היו מסיבות חינוך גופני, הצורך למלא חוסר לאחר עזיבת מערכת יחסים שנפגעה. תלמידים רבים ציינו מניעי הגנה עצמית לביטחון עצמי.

(לאורה ,1997)

מניעים רבים תורמים לאנשים לנסות את דרכם באומנויות לחימה ולחלקם להתמיד. כל אחד מהסיבות המניעים או ההנאות שלו . צ’רלס (אינטרנט) כותב ש “אנשים מכל הגלאים מצטרפים למועדונים ובתי ספר המלמדים אומנויות לחימה לא רק בשביל האפשרות ללימוד הגנה עצמית אלא בשביל הרווח הבריאותי גם כן.”

וונק גם מתייחס לפן הבריאותי של האומנויות לחימה אך הוא נוגע גם בפן הרוחני בהתייחסו לשאולין קונג-פו ולשאולין צ’י-קונג (שיטות סיניות): ” תרגול שתי אומנויות אלו הוא למעשה הכנה לזן, והוא מוליך להתעוררות רוחנית ולהארה . . . . מורה-הזן הראשון היה בודהיסטוא ומשימתו במנזר שאולין היתה לסייע לאנשים לא רק להיות ללוחמים מעולים, ואפילו לא רק ליהנות מבריאות שופעת, אלא להגיע אל ההישג הנישא והנעלה ביותר שאליו יכולה האנושות לשאוף – מימוש המציאות הקוסמית שבהם. ” (וונק, 2002: ספר הזן השלם עמ’ 154) .

וונק מוסיף כי היו סיבות מוצדקות לדביקותו של הסמוראי באומנויות הלחימה ולתכונות שמפתחים מהם – ישירות , פשטות ויעילות – וכן הוא מדגיש כי דרך זו חיזקה את נחישותו של הסמוראי ואת היותו נטול כל תחושה של פחד בהתייצבו מול האויב. מסיבה זו מייחסות גם אומנויות הלחימה היפניות הנובעות כולן מן הבושידו הקלאסי, ערך כה רב לפאן הרוחני שהוא מועיל במיוחד בבלימת תוקפנות הנוטה להתפתח מבלי משים באומנויות כגון קנדו וקרטה .

וונק (2002) גם משקף כי מנקודת הראות של בריאות המתרגל ,מהווה השאולין קונג-פו אמצעי מעולה לטיפוח רווחתו הגופנית, הרגשית והנפשית בעוד שאומנויות לחימה מסוימות – תרגולן עלול להזיק לבריאות אם אין מטפלים כראוי בפציעות פנימיות הנגרמות בעת האימונים…”

(חובר ונכתב ע”י אפרים עמרמי כחלק מעבודת מחקר לתואר II )